צילום הריסות בפינוי בינוי ובתמ"א 38: מה שונה כשבבניין גרו משפחות

מהאוויר, הריסה של בניין מגורים נראית כמו כל הריסה אחרת. מחפר עם זרוע ארוכה, ענן אבק, ערימת בטון. ההבדל נמצא מחוץ לגדר.

בפינוי בינוי ובתמ”א 38 גרו בבניין הזה משפחות, חלקן עשרות שנים. היזם חיכה לרגע הזה שנים. ובבניין ברחוב הסמוך יש דיירים שעוד לא החליטו אם לחתום. כל אחד מהם יסתכל על הצילומים מסיבה אחרת, וזה מה שקובע מה שווה לצלם.

בקריית אונו, ביום טקס ההריסה, הבניין הישן והמגדלים החדשים שכבר עומדים בשכונה נכנסו לאותו פריים.

איפה בכלל יש הריסה

תמ”א 38, חלופת שקד ופינוי בינוי הם שמות של מסלולים בחוק. במגרש עצמו ההבדל ביניהם פשוט יותר:

מסלול	מה קורה לבניין	מה מצלמים
תמ”א 38/1	חיזוק ותוספת קומות. הדיירים נשארים בדירות	את הבניין לפני העבודות, ואת הקומות החדשות עולות על הגג
תמ”א 38/2	הבניין נהרס ונבנה מחדש. הדיירים עוברים לדירה שכורה	את הבניין הישן, את ההריסה ואת הבנייה
חלופת שקד	גם כאן בניין בודד יורד ונבנה מחדש, בדרך כלל גבוה יותר	כמו ב־38/2
פינוי בינוי	כמה בניינים, לפעמים מתחם שלם, יורדים יחד או בשלבים	את כל המתחם מהאוויר, וכל בניין בזמן שהוא יורד

תמ”א 38 עצמה כבר הסתיימה. בערים האחרונות היא פקעה במאי 2026, ופרויקטים שקיבלו היתר לפני כן ממשיכים לפיו. בניינים שמתחילים עכשיו עוברים לחלופת שקד, לתוכנית התחדשות של העירייה או לפינוי בינוי. בשביל הצלם זה כמעט לא משנה. מה שמשנה הוא אם יורד בניין אחד או מתחם.

השבועות שלפני: הבניין מתרוקן

בין היום שהמשפחה האחרונה עוזבת לבין היום שהמחפר מתחיל עוברים שבועות, לפעמים חודשים. את התקופה הזאת הכי קל לפספס, כי נראה שלא קורה בה כלום.

כל עוד גרים בבניין, יש מה לצלם שלא יחזור: הכניסה, תיבות הדואר, חדר המדרגות, מרפסות עם כביסה. מצלמים רק אנשים שהסכימו, ולא מכוונים מצלמה לדירה של מי שלא ביקש.

אחרי שהדיירים יוצאים, הקבלן מפרק מהבניין כל מה שאפשר להוציא: חלונות, דלתות, מטבחים, צנרת. השאריות נערמות למטה, והבניין נראה פתאום כמו שלד עם חורים. בשלב הזה אפשר להתקרב עם רחפן לחזית, כי אין כבר דיירים שצריך לשמור על הפרטיות שלהם. את הטיסה עדיין מתאמים עם מנהל העבודה.

אם בסקר נמצא בבניין אסבסט, קבלן עם רישיון מהמשרד להגנת הסביבה מפרק אותו לפני שמתחילים להרוס. הצלם לא נכנס לשם. מה שכן כדאי לשמור הוא התאריך שבו הפירוק הסתיים, כי שכנים שואלים עליו.

זה גם הזמן לטיסת FPV אחרונה דרך הדירות הריקות, לפני שהבניין יורד. עושים אותה רק אחרי שהקבלן אישר שהבניין בטוח לכניסה.

טקס ההריסה

לא מעט יזמים עורכים אירוע לדיירים ביום שההריסה מתחילה, או סמוך אליו. בשני פרויקטים שצילמנו היה אירוע כזה ליד הבניין, עם במה ונאומים. באחד מהם מחפר ההריסה כבר עמד בשטח בזמן הנאומים.

באירוע כזה יש שתי עבודות באותו זמן, ועדיף שיעשו אותן שני אנשים.

הראשונה היא האנשים. שכנים שגרו יחד שנים נפגשים שוב ליד הבניין. זה החומר שהיזם ישתמש בו הכי הרבה, וגם הכי רגיש. לפני שמפרסמים תמונה של אדם שאפשר לזהות, מבקשים ממנו אישור.

השנייה היא הרגע שהזרוע נוגעת בבניין. כשיש טקס, הרגע הזה בדרך כלל חלק ממנו, ולכן אפשר לתאם אותו מראש. בררו עם הקבלן את השעה המדויקת, והרימו את הרחפן כמה דקות לפני. רחפן שממריא אחרי שהזרוע כבר נגעה בגג פספס את הרגע.

בקריית אונו צילמנו את הקהל מהאוויר, ופחות מחצי שעה אחר כך הזרוע כבר פירקה את הגג.

מעל הקהל לא טסים. האנשים באירוע אינם חלק מהטיסה, והחוק דורש לשמור מהם מרחק. מצלמים מהצד. את הכללים פירטנו במאמר על החוק והרישוי.

הימים שהבניין יורד

הריסה מתקדמת מהר מדי בשביל ביקור חודשי. בפרויקט שצילמנו בקריית אונו באפריל 2024 הגענו עם רחפן שלוש פעמים בתוך שבוע, ב־14, ב־16 וב־21 בחודש. בביקור הראשון הזרוע עוד פירקה קומות. בשלישי המחפרים כבר עבדו על ערימת הבטון.

מצלמה קבועה פותרת את בעיית התזמון. היא מצלמת כל יום לאורך כל שעות העבודה, ולא צריך לנחש מתי יקרה משהו.

המצלמה שצילמה את הסרטון הזה נשארה באתר גם אחרי ההריסה, ותיעדה את הבנייה שבאה אחריה. ככה ההריסה הופכת לפרק הראשון בטיים-לאפס של כל הפרויקט. בהתחדשות עירונית הנקודה הטובה היא בדרך כלל גג או מרפסת גבוהה בבניין סמוך, ובבניין כזה גרים אנשים, אז מבקשים אישור בכתב. על בחירת הנקודה כתבנו במאמר איפה לשים את המצלמה באתר.

בזמן ההריסה הקבלן מתיז מים על הבטון, כדי שהאבק לא יגיע לשכנים. אם עומדים בצד הנכון, סילון המים והזרוע נכנסים לאותו פריים.

בפינוי בינוי עם כמה בניינים כדאי להוסיף צילום אנכי, ישר מלמעלה. טסים לשם גבוה, ורק בתיאום עם מנהל העבודה. בתמונה אחת רואים כמה מכל בניין עוד עומד, וזו התמונה שהכי קל להבין בעדכון לדיירים.

רחפן FPV עובר במקומות שרחפן צילום רגיל לא מגיע אליהם: קרוב לזרוע, לאורך החזית שנפתחה ומעל הגג. בקריית אונו טסנו כך בביקור של ה־16 באפריל, בזמן שהמחפרים עבדו.

טיסה כזאת עוברת קרוב לכלים שעובדים, ולכן מתאמים אותה מראש עם מנהל העבודה ועם מפעיל המחפר. מה FPV נותן ומה רחפן רגיל עושה טוב יותר, פירטנו במאמר רחפן FPV מול רחפן רגיל.

למי החומר הזה

לדיירים שיצאו. רובם לא יעמדו ליד הגדר בימים של ההריסה. סרטון קצר שנשלח אליהם עושה יותר מכל עדכון כתוב, והוא החומר שהם ישמרו עד שיחזרו לבניין החדש.

לבניין הבא. דיירים שמתלבטים אם לחתום שומעים הרבה הבטחות. הריסה אמיתית בפרויקט קודם של אותו יזם מראה שהפרויקט ההוא הגיע לשלב שכולם מחכים לו. זה משכנע יותר מהדמיה.

לרשתות. גרסה אנכית של עשרים עד שלושים שניות, שבה הזרוע נוגעת בגג כבר בשניות הראשונות. על הפורמט הזה כתבנו במאמר על רילס לחברות נדל”ן.

מה לתאם מראש

• את התאריך והשעה שבהם הזרוע נוגעת בבניין, ומי אצל הקבלן מודיע אם זה זז.
• נקודה למצלמה הקבועה, ואישור בכתב מבעל הגג או המרפסת.
• אישור של היזם לפרסום, ואישור של כל מי שאפשר לזהות בצילומים מהטקס.
• מה מקבלים בסוף: קבצים מקוריים עם תאריך, סרטון רוחבי וגרסה אנכית.

כמה זה עולה

חצי יום צילום עם רחפן עולה 2,500 ₪, אבל הריסה דורשת יום שלם. לאורך היום מטיסים רחפן, מציבים מצלמות טיימלאפס ומצלמים מהקרקע.

יום צילום שלם עם רחפן עולה כ־3,500 ₪. כדי שיהיה חומר גלם מכל הפרויקט, צריך יום צילום לכל יום של הריסה. שני המחירים לפני מע”מ.

כדאי לצלם גם לפני שההריסה מתחילה, ובסוף, כשמסננים את הפסולת ומפנים אותה מהמגרש.

יש לכם בניין שיורד בחודשים הקרובים? דברו איתנו לפני שנקבע תאריך לטקס.